הרבה פעמים הורים מגיעים אליי להדרכה
ואומרים לי שהילד שלהם לא מתמיד
או מוותר כשקשה ולא הולך,
כשאנחנו מדברים ואני שואלת עוד שאלות
פתאום מבינים שהילד שלהם מתמיד
רק לא תמיד במה שהם רוצים שהוא יתמיד
אלא בדברים בהם הוא אוהב ורוצה
כדורגל, פורט – נייט וכו' או בחוג או קבוצה
שהוא מרגיש שטוב וכיף לו בה.
ושם הוא בהחלט מתמיד ומשחק
כדי להשתפר ולהיות טוב יותר
ולמרות שהוא נכשל שוב ושוב
ושוב הוא לא מוותר וממשיך לנסות
(וזו הרי בדיוק התמדה)
והיום אני הבנתי שגם הגדול שלי
מתמיד ולא מוותר כשראיתי אותו
בים סוער, בקייטנת הגלישה
עולה על הגלשן שוב ושוב אחרי שהוא נופל
למרות המים בעיניים, למרות שהגלים חובטים בו
וזה ככה כבר 9 ימים בקייטנה שהוא בחר ללכת אליה.
והבנתי שהתפקיד שלי הוא לעודד אותו על ההתמדה,
לשים על זה את הפוקוס לאט לאט לחזק אצלו
את השריר הזה – שריר ההתמדה והנחישות.
אשים פוקוס על ההתמדה והנחישות
כי ככל שהוא יאמין על עצמו יותר שהוא מתמיד ונחוש
כך גדלים מאוד הסיכויים שהוא יחשוב את זה על עצמו
ויתמיד בדברים נוספים – גם כאלו שחשובים לי.
כשתהיה לי הזדמנות אני אשאל אותו מה עזר לו להתמיד,
למרות הקושי ומה אפשר לו לא לוותר.
אני מאמינה שהדרך להצמיח את הילדים שלנו היא דרך החוזקות
ולא תוך התמקדות בחולשות.
אז בפעם הבאה שהילד שלכם
דבוק שוב למסך ומשחק באותו משחק
שוב ושוב ושוב בלי לוותר
או מעדיף לשחק כדורגל
או לעשות כל תחביב אחר, כן גם סליים
תסתכלו עליו בעיניים אחרות
ותגידו לעצמכם הילד שלי מתמיד!