מכירים את זה:
שאתם מבקשים שוב ושוב ושוב מהילד ולא קורה כלום?
שהוא בוכה בבוקר כשאתם נפרדים ממנו בגן.
שהוא לא רוצה להתארגן בבוקר וכל הזמן צריך לנהל אותו.
שיש עניינים עם אוכל כל הזמן ואתם עסוקים במה אכל, כמה אכל.
ועוד  התנהגויות שמרגיזות אתכם אצל הילד שלכם?

כשהורים מגיעים אליי לקליניקה ומספרים לי על ההתנהגויות המאתגרות, אחרי תהליך של מספר מפגשים, אני שואלת אותם אם הם רוצים לעשות שינוי בתנהגות של הילד והאם הם מוכנים לשלם את המחיר.

המחיר שאני מדברת עליו הוא עיכוב ביציאה מהבית, איחור לעבודה הישארות בבית, פחות שעות שינה, בכי התפרצויות זעם בבית וכו'.

רק כשהורה אומר לי שהוא מוכן לשלם את המחיר אני יכולה לעשות אתו חשיבה על פתרון, שהוא כמובן חלק מתהליך הדרכת הורים שלם ולא עומד בפני עצמו. 

הדרך הכי טובה להסביר את כוונתי היא בסיפור שלי מאתמול עם הילד הפרטי שלי.

אתמול הצעיר ביקש לראות טלוויזה אחרי שחזר מחבר והסכמתי לחצי פרק בלבד.
כמובן שבזמן שהייתי עסוקה בענייני ארוחת ערב התחיל חצי הפרק השני ואז פניתי אליו ואמרתי לו שאני מבקשת שיעשה הפסקה, כי היה הסכם לחצי פרק בלבד.

הלכתי והוא המשיך את התוכנית ופה נדרשתי לבחור. יכולתי שוב ללכת ולהפסיק טלוויזיה ולהתחיל מאבק כוח, אבל מה שבחרתי לעשות זה להגיד לו שאם הוא ממשיך את הפרק הוא למחרת לא יראה טלוויזיה.

מראש בחרתי רק טלוויזיה ולא מסכים בכללי כדי שיהיה לי קל לאכוף את זה וגם כי לא חשבתי שצריך לתת תגובה קשה יותר.

היה לי ברור שאח"כ יתחיל בכי שיעכב את כל הערב ושכל התוכניות שלי לשבת לעבוד בתחילתו יתחילו הרבה יותר מאוחר  ויחד עם זאת החלטתי שאני מוכנה לשלם את המחיר כדי להעביר מסר וכך אכן קרה.

הוא סיים לראות את הפרק ואחרי שחזרתי ואמרתי לו שלמחרת אין לו טלוויזיה  התחיל הבכי והתסכול.

בניגוד לפעמים קודמות הפעם לא הרגעתי אותו התווכחתי איתו ואיימתי עליו אלא רק עמדתי על שלי ברוגע ובלי כעס.

הוא בכה השעה הייתה כבר 20:15, שעת השינה שלו עברה, ואני רק הקשבתי לטענות שלו.  התייחסתי מעט, אבל לא איימתי בעונשים ולא הסלמתי את המצב.

רק אמרתי לעצמי שאני עכשיו מלמדת אותי להקשיב לי ומחנכת אותו ונשמתי.

וכך אחרי יותר מחצי שעה של בכי הוא בא להגיד לי שהוא רעב ואני בשמחה הכנתי לו את מה שביקש, עזרתי לו להתקלח ואפילו הרשתי לו לקרוא שני עמודים בספר, למרות שהיה מאוחר.

כשהוא שאל אותי אם למחרת תהיה טלוויזיה כי הוא התנהג יפה,חזרתי ואמרתי בנועם שלא, אבל שיש לו אפשרות למסכים אחרים.

אז אומנם הערב שלי התחיל באיחור של יותר משעה ויחד עם זאת הרגשתי שהעברתי מסר של נחישות ומוכנות לשלם את המחיר שידעתי שיהיה – עיכוב בכל ההתארגנות לזמן שינה ודחיית הזמן שלי לעצמי.

את הדרך להפסיק התנהגויות מרגיזות אצל הילדים שלנו צריך לתכנן מראש, בחוכמה ולחשוב על העברת המסר לפני שיוצאים לעשייה.


בהצלחה

איך מפסיקים התנהגות שמרגיזה אותנו אצל הילד שלנו?