כמה זמן יש לכם עם הילדים בבית? אני שואלת הורים בפגישה הראשונה בקליניקה.

והרבה פעמים תוך שהם משתפים באתגרים ומספרים על המשפחה אנחנו מבינים ביחד שלמרות שהם נמצאים בבית בפועל בנוכחות הם לא באמת נמצאים עם הילדים.
הם אומנם נמצאים עם הילד אחר הצהריים ויחד עם זאת  רוב הזמן הם נוכחים  פיזית באותו מרחב עם הילד כשכל אחד בענייניו.  הילד משחק, רואה טלוויזיה, נמצא עם חבר או משחק בפארק ואילו ההורים עסוקים בסידורי בית או בשיחות עם חברים בגינה.
הקשר שמתנהל בדרך כלל נסוב סביב זמן ארוחת ערב, מקלחת, ענייני בית ספר וכו', כשזה השלב שבו ההורים וגם הילדים כבר עייפים וחסרי סבלנות, מה שמאוד מקשה על ניהול הבית באווירה רגועה.

הנוכחות ההורית הזו מאוד חשובה ועדיין חשוב להיות מודע לכך שזה לא זמן אייכות עם הילד אלא זמן שבו ההורה נוכח, שהרבה פעמים הילד לא נהנה ממנו והזמן המשותף.

ההצעה הראשונה שלי להורים היא להמשיך את הנוכחות ההורית שמאוד חשובה, אבל למצוא זמן לעשות עם הילד זמן אייכות נטו – זמן שבו אנחנו נמצאים רק עם הילד ללא הסחות דעת, אחים נוספים, טלפונים
כשאנחנו רק עם הילד, יוצרים קשר עין מדברים ועושים פעילות משותפת.

תתפלאו לדעת איך לפעמים רק השינוי הזה בהורות הזמן הזה שאנחנו מקדישים לילד פעמיים בשבוע – כל פעם חצי שעה מייצר מערכת יחסים אחרת מצמצם משמעותית את הצורך של הילד בתשומת לב מיותרת בשאר הזמן והכי חשוב מאפשר תקשורת
ושיפור של היחסים.

לחצו כאן והורידו טבלה חינמית לתכנון שעות אחר הצהריים עם הילדים.

 

אז מה ההבדל בין נוכחות הורית לזמן איכות?